הכחול של אתא

הכחול של אתא

דברים שאוהבים להגיד לי:
״אף פעם לא היית באופנה
אז גם לא תצאי ממנה״
״אם תחכי מספיק, אז זה יחזור לאפנה ״
״כשלא מוצאים משהו או שלא צריך אותו או שקשה לעשות אותו״
ואז קרה שכחול הוכתר כצבע של השנה.

מסתבר שיש דבר כזה.

מכון הצבעים Penton בוחר צבע, והשנה זה ״כחול קלאסי”.

כנראה שיש סיבה שבגללה מחליטים על הצבע של השנה, שנים בחרתי להתעלם מזה, בעיקר לא הבנתי למה צריך לבחור כשזה קשור לצבעים. 

כי כשאומרים לי שמשהו הוא ״של
 השנה״ אני תיכף חושבת על מה לא, וכל זה היה נכון עד השנה. הוא בים ובשמיים משרה שלווה וביטחון, חסר מגדר ושל כל העונות.

יש אינדיגו שאפשר לשקוע בו שעות ולנסות להבין את הכימייה שלו, והוא מופק באופן טבעי מצמח שקוראים לו פוליגונום..

ויש מושגים כמו ״צווארון כחול״ כינוי למעמד הפועלים, ״ודם כחול״ שהוא כינוי לסוג של מעמד אחר, מעמד האצולה, וחמסות להגן עלינו מפני עין הרע.

וגם דברים ארציים כמו בגדים כחולים
שלבשו לעבודה כי הכי פחות אפשר לראות עליהם שהם מתלכלכים, לפחות ככה חשבו.

ויש אולטרא מרין, והתקופה הכחולה של פיקאסו, ואיב קליין בלו, שזה אומן שהמציא גוון והוא על שמו, ויש את החור הכחול שהוא מקום מסתורי בים סוף שצוללים בו וכחול שהוא צבע יסוד וכחול אחר (אינדיגו) שהוא לא..
ולכל אחד יש את המקום ממנו הוא בא, וסיבה, ופולקלור, והגיון, ונוסחא מנומקת, ואין סוף יופי.

ויש עוד אחד שהוא הכחול של אתא 
והוא הצבע של השנה, ושל זאת שהיתה לפניה 
ובשבילי גם של זאת שתהיה אחריה.


סופשבוע נעים
שלכם,
יעל


צילום: תמר קרוון