פרחים לחג
יש אנשים, שהעבודה שלהם זה לחזות.. ואנשים אחרים שאוהבים שיחזו בשבילהם .. יש איזושהי הקלה בודאות לכאורה, במה יהיה מחר, או מחרתיים ובטח בשנה הבאה.

לפעמים אני שומעת שאומרים ״זה עוד מוקדם מדי לשמוח״ ואני חושבת שבעצם שמחה, אף פעם לא מוקדם מדי בשבילה, להיות עצובים אפשר אחר כך.. וצריך רק לדאוג שלא יהיה מאוחר מדי בשביל השמחה..

לפעמים מתקבל הרושם שמישהו מחזיק את הסוד באשר למה ילבשו בעוד שנתיים או שלוש ומה הכי נרצה שיהיה לנו, ואיך נתנהג וזה הרבה פעמים קשור בשמיים אדומים בקליפורניה קרחונים שנמסים מהר מדי, בורסות שעולות ויורדות, ואנשים שמפגינים על זה. תמיד יהיה מישהו שישאף לפענח את הסוד לפני כולם ולספר על זה.. עד שקורה משהו ש״אי אפשר היה לחזות״ או שאפשר היה אבל לא את ״המימדים״ שלו.

קצת בגלל זה אני אוהבת לתכנן תוכניות, שלא קשורות לשום דבר ולא תמיד הן יוצאות לדרך ושלפעמים הן יוצאות וחוזרות אחרי מסע קצר וחסר תכלית שזאת תכליתו..

יש לנו באתא המון תוכניות לשנים הבאות ולא משנה כמה אי אפשר לדעת מה יהיה, אנחנו יודעים שיהיה.. בינתיים אפילו, שמעתי אתמול, שלא רק שאפשר ללכת לים, מותר גם להכנס למים.. אז העיר והמקום, ואנשיו, ומה שנרקם בינהם הם ליבה ובליבה של אתא..

מפה לשם כבר עברו ארבע שנים וחצי שלא ידענו מה יהיה בשנים שיבואו אחריהן .. רק דבר אחד ידענו שתהיו ונהייה..

שנה טובה ואהבה ושמחה ובריאות ורעות..
שלכם,
יעל
נובמבר 18, 2020 — Ata Wear