איך יודעים שמשהו נגמר ואחר מתחיל

“אין לי מושג אם הולך להיות קיץ עכשיו או עונה אחרת. פעם זה היה בגלל שהייתי נוסעת הרבה ויצא שהייתי בהמון קיץ ובהרבה חורף בשנה אחת. עכשיו זה אולי בגלל שאני צריכה לעבוד על החורף בקיץ שלא התחיל, והעבודה עליו עוד לא נגמרה.”

ההירהור הזה נכתב בשנה שעברה בפסח, שעוד יכולתי להסתתר בבית ולספר שנסעתי לאנשהו, עכשיו כל כך מהר, תיכף ראש השנה השני מאז, ושום דבר מזה לא ממש רלוונטי. לאנשים כמוני, שאוהבים להחליט הכל ברגע האחרון אבל עובדים במשהו שצריך להחליט עליו הרבה קודם, זה ממש מבלבל.

במקום שחום וקור זולגים מלוח הזמנים שהתחייבו אליו, וקר במזגן של הקיץ כמו בחוץ בשיא החורף, ותיכף גם יהיה חשוך לפנות ערב אבל הים עוד יהיה סוען וחמים כאילו בוקר בקיץ, נברא החופש להמציא עונות אישיות. עכשיו למשל מדברים על עונת קורונה, כנראה אחת קיצית ואחת חורפית ואי אפשר לנחש איך תתנהל מערכת היחסים בין הפנים לחוץ, ואיפה בכלל נהייה, ואם לא די בזה אז כדור הארץ מהתל בנו.

פעם היה מנהג עם תאריך שבו ״העלו״ את הבגדים מהעונה שנגמרה ״למעלה״, ומרגע שמשהו עלה למעלה או ירד למטה יכולת לקפא מקור או למות מחום רק כי הסולם כבר אופסן מאחורי משהו. זה קצת מוגזם ויומרני אבל אם הייתי יכולה לבטל את העונות זה היה יכול מאוד לעזור לי כמו שאומרים: ״להיות ברגע״ נדמה גם שלא תשמע מחאה מצד המעיל והבגד ים על זה שהם עוברים לגור יחד על אותו מדף.

יעל