פעם , הייתי הולכת לים בקיץ אחרי הצהרים .. הייתי מחכה לשעה שכבר אפשר . שחם אבל לא מדי ושהשמש מתחילה להסביר פנים .
לא משנה איפה גרתי ודרך איפה הלכתי תוך רבע שעה הייתי על החול עם הפנים לים ..
עוד רגע קיץ , וזה השקט שלפני המזגן , החלונות פתוחים ושומעים את הרוח .
יש את השאלה הזאת שכל מילה בה כמעט ומשתיקה אותי לנצח: על מה חשבת שעשית את הקולקצייה ..
הכי נאלמת דום אני אל מול המילה קולקציה ..
בזהירות אני מנסה , לפעמים רבה מדי לעשות בגדים , בגד ועוד בגד , חושבת מה צריך ומה הייתי רוצה, ואיך שזה יהיה אתא ,מדמיינת איך הייתי רוצה שהעיר תראה ושואלת המון חברים מה הכי היו רוצים ללבוש .. לפעמים מקשיבה , לפעמים צריכה יותר..
וככה לאט לאט זה נהיה.
ואז יש גם ים , ורוח , ומזג ועיר .
לשמוע ולראות את הרוח תוך כדי שהשמש שוקעת על זה חשבתי בחורף שלא היה לקראת הקיץ שתיכף יבוא .
כשהייתי ילדה , אבא שלי היה לוקח אותי לשמוע את המנגינה שהתרנים משמיעים כשהרוח חזקה , הייתי צריכה גם לעמוד על החוף ולראות איך המפרשים אוספים את הרוח אליהם ומזיזים ככה סירות .
ניסיתי לעשות שהבגדים של הקיץ של אתא יתנו לרוח להתנופף ולהשמע בהם ,קצת כמו במפרשים, והצבעים שלהם יזכירו למי שלובש אותם שבמרחק רבע שעה כמעט מכל מקום יש ים וחול ושמש ומקום מלא רוח להיות בו כשנגמר היום ומתחיל הערב לפני היום שאחריו .
קיץ 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *